העולם הפנימי מתגלה עכשיו

לא יהיה מוגזם לומר שעם כל מה שמרחש בעולם 'האמונה' קיבלה מקום
נכבד במציאות חיינו.
וירוס ללא פתרון, אפידימיה, אסטרואיד לא מחושב, כלכלה במשבר, ואפילו בחירות ללא מענה
ולקינוח מזג אויר משוגע.
אנו נמצאים בין חשש לבידוד אנושי נסיון לחיות בריא ואמונה שהכל יסתדר.
העולם יהודי טוען שנולדנו עם אמונה, רובנו מדברים עם הבורא,
מבקשים, מתפללים, מקייימים שיחות, וסוגרים עסקאות,
מהילד הקטן שרוצה לא ללכת לגן ועד למבוגר שמבקש על חבר חולה,
כולנו בקטנה (גם הלא דתיים) חיים בקשר עם הבורא, זה כאילו חלק מה dna שלנו.
עם ישראל מלומד בניסים, מנס פורים שהרגע עברנו, ועד לספר האחרון שקראתי
על מלחמת ששת הימים (שהיתה לפני 53 שנה) הלא יאומן,
הבלתי מוסבר, והלא הגיוני קורה, ואנו לא מאמינים עד שזה מגיע, ומודים
רק בהסתכלות אחרונית על הטוב שקיבלנו.
הרבי ששאלו אותו על אמונה אמר :
כולם אומרים: תראה לי את אלוהים, ואז אני אאמין. אבל זה לא עובד כך. קודם מאמינים באלוהים, ואז רואים אותו."
האמונה שלנו היהודית היא לא פאסיבית אלא אקטיבית היא לא רק נשנעת אלא מייצרת.
שמחפשים 'נס' מעל הטבע מפעילים עוד יותר את כפתור האמונה,
מתחילים ללחוץ עליו בכל תחום, בכל מצב, ומאמנים אותו כמו שריר
להיות חזק מול רוח שנושבת מסביב.
מספיק לקחת סידור ולראות שחכמים מנסים לאמן אותנו כמו אתלט
מהשניה שקמים בבוקר ואמרים 'מודה אני' ועד מצב השכיבה בלילה שאומרים ביידך אפקיד רוחי.
מאמנים אותנו בדיוק למצבים כאלו, בלתי ידועים, מעצבנים, עם אויב
שהוא כמעט רוחני ולא ידוע.
הפרשה שלנו 'כי תשא' בשבת שלנו גם מתאימה ולתוכן הזמן...
שם הפרשה מראה על נשיאת ראש של עם ישראל, התעלות, עליה למעלה.
בעוד שתוכן הפרשה מספר על חטא העגל, שבירת הלוחות, והלוחות האחרונים החדשים שקיבלנו ממשה רבנו.
אבל התשובה היא ברורה ומדהימה - הכול עניין אחד.
בכל סיפור יש ראש תוך וסוף אנו בד'כ מפרידים בניהם אבל תאמת
שהם עניין אחד, מהלך אחד.
בסוף הפרשה קורן 'עור פני משה' כי התהליך הושלם:
העליה שלנו והירידה שלנו, הלוחות הראשונות והאחרונות,
השברים והרצון לתשובה שהתעורר אצלנו, יצר סיפור אחד שלם,
סיפור החיים ויצירת הנס, קיבלנו את היכולת להיות שותפים
להאיר את הכול, לפעול גם מלמטה כדי לייצר אור.
ולקבל מלמעלה את האור בחזרה.
הביטוי להצלחה מופיע בכך שהאור חוזר ובגדול עד שקרן עורו של משה רבנו.
גם הפרשה השניה שנקרא בשבת 'פרשת פרה' שהיא מקדמת כבר לפסח.
מביעה את את עניין האמונה והתהליך 'אפר הפרה מטהר את הטמא אך
מטמא את הטהור' אך זה עובד ממש? זהו סוד פרה אדומה.
אבל מה שאנו כן יודעים שיש בסוד הזה 'רצוא' 'ושוב' סדר פעימות החיים.
רצוא שמסמן עליה ושוב שמסמן חזרה למקום עם כוח חדש.
הסוד הזה מלווה אותנו כל החייים, היכולת לעלות ולהאיר,
לקבל ולהוריד שפע, להעביר בחזרה למציאות, אור ישר ואור חוזר.

השבת שלנו החורפית מאמנת אותנו בכוח החיים הנצחי 'האמונה'
להיות שותפים בתהליך כמה שאנו יכולים, במצוות , במעשים
טובים, בערבות הדדית, בהשפעה טוב אחד על השני.
בידיעה שכולנו משפיעים וכולנו חשובים, וכולנו בסירה אחת שיכולה
להאיר את כל העולם כולו.

1