הולכים למדבר

בני זוג שהיו אצל הרבי ביחידות
הם היו זמן ממשוך לפתע צלצל הפעמון (מורה על סיום הפגישה)
הגברת אמרה אני שומעת שמגרשים אותנו.
הרבי הרצין וחייך - כאן לא מגרשים אף אחד.
הגברת אמרה- טוב, צריכים לשמור על בריאות הרבי..
הרבי ענה -לא, יש רבים הרוצים להכנס וצריך לאפשר גם להם.

אולי לא שמים לב ממש, אבל הנקודה 'שאנו לא מגרשים' ומאידך כולם שייכים...
זה המוטו (אחד מהם) של הרבי וגם של השבת שלנו.

אנו נמצאים בשבת מיוחדת 'שבת חתן'
כן, ממש ככה.
שבוע הבא תתרחש מחדש החתונה בין עם ישראל לקדוש ברוך הוא.
וידוע ששבת לפני חתונה, נקראת שבת חתן.
מתן תורה או בשמו חג השבועות מסמל חתונה ביננו לבין הש'ם,
איחוד עוצמתי בין העליונים לתחתונים בעזרת ובזכות 'התורה'.

הפרשה שלנו תמיד נקראת לפני חג השבועות והיא פרשת במדבר,
ודרכה נבין את ההכנה לחג המואר שמגיע.
אנו מקבלים כמובן מאליו 'שהתורה' נתנה במדבר ?
אבל באמת למה לא קיבלנו את התורה בכניסה לארץ ? בירושלים?
במקום קדוש אחר?
המדבר הוא מקום 'הפקר' אינו מושב אדם ( לפחות לרובנו) מבחינה הלכתית המדבר הוא שממה, הפקר, לא שייך לאף, רוצה לגור בו יאללה...
ודווקא במקום לא מוגדר, מופקר, קיבלנו את המתנה הגדולה מכולם.
ישנם הרבה תשובות, אבל אולי הפשוטה והעמוקה מכולם...
שהתורה שייכת לכולם היא לא שייכת רק לבני העיר, לא רק לצדיקים,
לא רק לחכמים, ואפילו לא רק לאנשים פשוטים.
היא ניתנה במכוון במקום ללא 'גדר' כי היא שייכת 'לכולם' בשווה.

מצד אחד התורה היא מתנה ומצדה השני היא ירושה
אבל הצד השווה בניהם שהיא שייכת לכולם בשווה.
נכון צריך ל'קבל' אותה, ללמוד אותה ובעיקר לתת לה ללמד אותנו, אף להפנים ולעבוד עמה,
ואפילו לחדש בה, אבל היא שייכת לנו.

המיוחד בשבת שלנו, במתן תורה, ובהכנה...
היא השילוב בין שני מימדים, שני קווים.
מתן תורה הוא חיבור של "עליונים ותחתונים" העליונים יורדים למטה,
והתחתונים עולים למעלה.
ישנה עבודה משותפת בין האור לכלי, בין עם ישראל לש'ם, בין קבלת האור להשפעת האור,
בין הנשמה לגוף, ובין התורה שהיא אור ומציאות חיינו.

הפרשה גם מזכירה את החודש החדש שמגיע אלינו (כבר ביום ראשון)
חודש סיון שבו מנו (ספרו) את עם ישראל בדרך לקבלת התורה.
גם הספירה מראה על משהו מיוחד מצד אחד על חביבות (סופרים אותנו)
מצד שני על התחברות כל אחד הוא חלק ממנין, שווה לשני.
עוד יותר מיוחד שרש'י אומר 'שמונים אותנו כל שעה' למה כה הרבה ?
כדי שנזכור, מצד אחד את החשיבות שלנו,
שהיא לא תלויה בעלון, אני חשוב כי אני חשוב . מצד שני שאנו חלק מהכלל,
ובעיקר שכל הזמן נתחדש עם הידיעה הזאת , שיש לנו נקודה אלקית פנימית,
חשובה ומיוחדת ואיתה עלינו לעבוד כל הזמן להשפיע ולהאיר.

זוהי שבת מיוחדת 'שבת אחדות' כמו שהרבי קורא לה, שבת
שמחברת אותנו לשורש שלנו, לכלל עם ישראל, לעצמי,
ומלמדת אותנו שאנו תמיד ביחד
עם האור האלקי ואחד עם השני.

1