שאל את הרב

תשובה:

אינני יודע ממי שמעת שמועה זו...

אך אין לה מקור ואין לה בסיס. זמן ההמתנה בין אכילת עוף לאכילת חלבי זהה לזמן ההמתנה שבין אכילת בשר לאכילת חלבי, שהוא 6 שעות שלימות מזמן סיום אכילת הבשר.

תשובה:

הדבר אסור בכל מכל לדעת רוב מוחלט של הפוסקים! לצערינו בדור יתום זה נפרץ הדבר וקלי-הדעת מתירים לעצמם איסורים גמורים. וחבל.

תשובה:

התורה אוסרת לאכול דם בהמה, חיה ועוף. וכדי להתירם יש צורך בתהליך שנקרא 'מליחה והכשרה', שכיום נעשה כבר במפעלי הבשר הכשר.

יש להקפיד כי על אריזת הבשר מופיע בפירוש כי הוא עבר תהליך הכשרה ומליחה.

אדם שמעוניין לערוך בעצמו את תהליך ההכשרה, (ומצוי בכבדי עוף שנמכרים ללא תהליך הכשרה, מוטב שיתייעץ עם רב בפרטי הדינים הרבים.

אגב, פרט שאינו ידוע לרבים הוא  שאיסור זה מצומצם לדם שעבר בישול בלבד, ולכן בשר חי מותר באכילה (אחר שטיפה, וללא שנטחן/נקצץ דק) וכן מותר לאכול בשר שנצלה ללא מליחה, (אם מלחו אותו מעט קודם הצליה). 

ושוב אציין שפרטים רבים מאוד לא הובאו בתשובה, מפאת אריכות הנושא, ועל כן בשאלה הנוגעת למעשה יש ליצור קשר עם רב, או כאן באתר עם פרטי השאלה הספציפית.

תשובה:

התשובה מתחלקת לשניים:

א. אם מדובר בתרופה טעימה - יש לברך ברכת 'שהכל' לפניה, ואם מדובר בכמות של יותר מ-86 סמ"ק יש לברך גם ברכה אחרונה 'בורא נפשות רבות'.

ב. אם מדובר בתרופה מרה או שאין בה טעם - לא יברך כלל.

חשוב לדעת כי השותה מים כדי לבלוע בעזרתם גלולת תרופה - אינו מברך עליהם!

תשובה:

מותר לאכול דג נא, (למשל במאכל 'סושי'). בדג אין את איסור 'דם' (אם כי אין לשתות דם דגים ללא סימן שהוא דם דגים משום 'מראית עין'), וכן אין בו איסור חלב (בציר"ה), גיד הנשה, שחיטה וכן הלאה.

אציין כדרך אגב, כי בדג אין אף את איסור 'אבר מן החי', כלומר, מותר לאכול חלקי דג בעודו בחיים, אם כי יש בזה איסור 'בל תשקצו'. 

תשובה:

אמנם קל לחשוב "זה רק מיץ תפוזים, מה כבר יכול להיות בו, זה לא בשר...".

אך למעשה יש בעיות הלכתיות רבות גם במיץ תפוזים רגיל ללא תוספות, ולכן אין לקנות אותו ללא כשרות מגוף מוסמך! 

(במיץ תפוזים (או מיצים טבעיים אחרים) עלולות להיות בעיות שונות: ערלה, טבל, שביעית, כנימות על הקליפה, שימוש בסכין טריפה (בעייתי במיוחד בלימון מפני חריפות, כלים שאינם טבולים, או תוספת חומרים שונים לפעמים, (נניח: חלב בשייקים שונים, ממתיקים, אבקות חלבון).
כמובן שאי אפשר לסמוך על המוכר, שמרוויח ממכירה זו, ובוודאי באדם שאיננו מכירים אותו אישית כשומר תורה ומצוות, ולכן יש חובה בהשגחת כשרות! 

תשובה:

תענית אסתר חלה בדרך כלל בי"ג אדר, ערב חג פורים. אך השנה (תשע"ז - 2017), פורים חל ביום ראשון, וערב פורים בשבת. וכיוון שאסור לצום בשבת, וגם ביום שישי יש בעייתיות לצום, מקדימים את התענית ליום חמישי.

התענית מתחילה ב'עלות-השחר', ומסתיימת ב'צאת הכוכבים', אפשר להעזר בלוחות שנה כדי לברר את הזמן המדוייק. 

בליל פורים, אחרי תענית אסתר, אין לאכול לפני קריאת המגילה.

אדם שמרגיש חלש מאוד ושאינו יכול למשוך את התענית עד אחרי קריאת המגילה, יכול לאכול מעט פירות, לשתות, ולאכול מיני מזונות עד כביצה (57 סמ"ק).

אדם חולה ממש, יכול לאכול כהרגלו, אך יבקש מאדם אחר להזכיר לו לקרוא המגילה לאחר שיאכל.

מנהג ישראל 'להכות' ולהרעיש בעת אמירת שמו של המן בקריאת המגילה, ומנהג חב"ד למחות את שמו רק כאשר מזכירים את המן בצירוף תואר, כמו "המן בן המדתא", "המן הרע", "המן האגגי". 

בפורים, ביום עצמו, מצווה על כל גבר ואשה לשלוח איש לרעהו ואשה לרעותה משלוח ובו שתי מנות, כלומר שני מיני מאכל, או שני מיני משקאות, או מאכל ומשקה.

מעיקר הדין יוצאים ידי חובה במשלוח אחד לחבר אחד, אך כל המרבה הרי זה משובח, וטוב אם ייתן מנה יפה ומכובדת.

אנשים שאין להם מה לשלוח זה לזה, יכולים להחליף את מנותיהם אחד עם השני, (למשל: בחורי ישיביה, חיילי צה"ל).

ביום פורים מצווה על כל אחד (גברים ונשים) לתת צדקה לפחות לשני עניים. עדיף לתת סכום שיאפשר להם לקיים את סעודת הפורים במזון בסיסי.

כתוב בהלכה כי אין לדקדק ולהקפיד בנתינה, אלא לתת לכל הפושט יד בעין נדיבה ויד רחבה, וטוב להרבות בנתינת צדקה בפורים מאשר במאכל ומשקה...

זו שאלה מעניינת... אכן, את נס הפוורים חוגגים בירושלים בתאריך אחר מכל ארץ ישראל, ההסבר לכך הוא, שאת נס הפורים חגגו בכל הערים במדינות אחשוורוש בי"ד אדר, ובשושן רק בט"ו אדר. ובשל הבדל זה תיקנו חכמים שיחגגו פורים בתאריך י"ד אדר, ורק מקומות שהיו מוקפים חומה בזמן כניסת עם ישראל לארץ – יחגגו בט"ו בחודש.

ירושלים היא העיר היחידה שאנו יודעים בוודאות שהייתה מוקפת חומה בימי יהושע בן נון, בעת כניסת בני ישראל לארץ, ולכן חוגגים בה את פורים ביום ט"ו בלבד.

בשאר ערים עתיקות, כמו חברון, חיפה, יפו, לוד, עכו, צפת... יש ספק כיצד נוהגים, ולכן חוגגים בהם את פורים יומיים. ביום הראשון מקיימים את כל הלכות הפורים, ובט"ו 'שושן פורים', קוראים את המגילה שוב ללא ברכות, מקיימים שוב את מצות הפורים במשלוח מנות ומתנות לאביונים (אבל לא אומרים 'ועל הניסים').

בשאר הערים בארץ, חוגגים פורים ביום י"ד בלבד, ויום ט"ו נקרא 'שושן פורים' ונוהגים בו מעט שמחה.

'ברכת האילנות' היא ברכה מיוחדת שאפשר לברך רק בימי חודש ניסן.

הרב גרליק עונה:

היוצא בזמן זה ורואה אילנות פרי המוציאים פרחים מברך את הברכה הבאה:

"ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שלא חסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהם בני אדם".

והמהדרים מקפידים לברך בעת שרואים שני עצי פרי פורחים.

הרב וינר עונה:

ל"ג בעומר הוא יום פטירתו ועלייתו של התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי. ביום זה נהג האר"י ז"ל ותלמידיו הקדושים לעלות לציונו של רשב"י ולהוסיף שם בתפילה ושמחה עבור עם ישראל. בוודאי שמנהג זה גורם לתוספת רחמים מרובים על עם ישראל. 

יש כמובן לוודא כי העליה לציון נעשית מתוך שמחה של מצווה, בצניעות ולא על חשבון דברים קדושים וחשובים אחרים...