להתקרב לה' - פרשת ויקרא

פרשת ויקרא היא הראשונה בספר הנושא את שמה, ספר שעוסק בעיקר בדיני הקרבנות בבית המקדש. 
הקרבנות היו דרך לכפר על חטאי עם ישראל, ולהתקרב לבורא. 
כיום, אין לנו אין בית המקדש, ואנו לא יכולים להקריב קרבנות. אך כמובן משמעותם הנצחית-רוחנית של הקרבנות תקפה גם כיום:
השם 'קרבן', הוא מלשום 'קירוב', הקרבן מקרב אותנו לה'. כאשר שחטו בהמה והקריבו אותה על גבי המזבח, המקריב היה מתקרב לה'.
גם כיום אנו יכולים 'להקריב' בהמה לה', לקחת את הנפש הבהמית, היצרית, הנטיות החומריות של האדם - ולקרב אותם לה'. דבר זה נעשה על ידי 'שחיטה', הוצאת רוח החיים מהבהמה. 
כלומר, כאשר אדם 'מקריב' את נפשו לה' הוא איננו מפסיק לעסוק בצרכיו הגשמים: אכילה, שתיה, שינה, פרנסה וכן הלאה. הוא ממשיך לעסוק בהם, אך 'ושחט' אותם, מוציא מהם את החיות וההתלהבות. על האדם - גם כאשר הוא מתקרב לה', להמשיך לעסוק בענייניו, אך לעשות זאת ללא ההתלהבות הרגילה בהם. לא למען עצמו, אלא למען הקדוש-ברוך-הוא.
את הקרבן היו שורפים באש על גבי המזבח. האש אצל האדם היא אש האהבה שבוערת בקרבו של כל יהודי אל הבורא, על ידי אש התלהבות זו, יכול האדם לשרוף את כל עניייניו הגשמיים, ולקרב אותם אל ה'.
 
 
 

               

 

1