לצאת לחירות אמיתית!

לחג הפסח יש שמות רבים, אחד מהם הוא 'זמן חירותינו', הזמן בו יצאנו מעבדות לחירות. כמו שאמרו חכמינו "בכל דור דור ובכל יום ויום חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא היום ממצריים".

אנו מבינים מכך, שהיציאה מעבדות לחירות איננה רק בשעת יציאת מצריים לפני כ-3300 שנה. אלא בכל יום ויום עלינו לצאת מעבדות לחירות כשם שיצאנו ממצריים.

אבל, למעשה, אם נתבונן בדבר נגלה שמעולם לא יצאנו לחירות. הרי מיד ביציאה ממצריים החלה עבודת ה', ההשתעבדות לתורה ולמצוות. כמו שאומר הפסוק "בהוציאך את העם ממצריים – תעבדון את האלוקים"!

קיום התורה והמצוות הוא עול כבד, עבדות ממש, ולמעשה מעולם לא היינו בני חורין...

נוכל להבין את הדבר על ידי הבנה טובה יותר של המושג 'חירות'. מהי חירות?

נגלה ששחרור וחירות הם מושג יחסי. שיא השחרור של צמח שגדל באדמה הוא כאשר יש לו אוויר טוב, מים נקיים, אור ושאר תנאים המאפשרים את גדילתו. אבל בשביל בעל-חיים זה מעט מאוד. הוא דורש גם חופש תנועה, שיכול לזוז ולרוץ ממקום למקום.

לבן-אדם, גם זה לא מספיק. אדם דורש גם מזון רוחני – חינוך, מוזיקה, אמנות. מבלי אלה יהיה האדם בשעבוד ובעבדות.

אם כך, חירות ושחרור אלו מושגים יחסיים. ואצל היהודי – שנשמתו היא 'חלק אלוקה ממעל ממש', חירות היא כאשר יש לנשמה קשר עם ה'.

ולכן אמרו חכמינו "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה". התורה עבור יהודי היא כמו מים עבור דג. הדג יכול לגדול ולהתפתח במים בלבד, וכך היהודי – יכול לגדול ולהתפתח רק כשיש בידו את התורה והמצוות.

1