לצאת לחירות אמיתית

כולם, בין ילדים ובין מבוגרים - מחכים כולם לחופש, לזמן בו נחייה ללא מגבלות.
זהו יצר בסיסי של אדם, אנו רואים שכשאר לוקחים לאדם את החופש, זהו יסורים בשבילו. החירות קשורה לרבדים וליצרים החזקים ביותר שלנו, להיות בן חורין.
בפועל, זהע שאנו מחכים לזמן שבו נהיה חופשיים, זה מראה שלפועל כעת איננו חופשיים. אנו חיים במערכת של מגבלות נוקשות: בית, לימודים, עבודה מחוייבות אחרת...

יש סיפור חסידי על רב מפורסם שנכנס לרבי, ואמר לו כי הוא עסוק במשך היום כולו בשיעורים, הרצאות, דברי תורה ופסקי הלכה, "כל היום אני מחכה", אמר הרב "לרגע בו אשב בסוף היום עם כוס התה ואנוח קצת". אחריו נכנס יהודי פשוט, הוא סיפר לרבי כי פרנסתו קשה ודלה, ובכל היום הוא טרוד בעסקיו, "כל היום אני מחכה", אמר היהודי הפשוט, "לרגע בו אשב בסוף היום עם הגמרא ואלמד קצת". אמר הרבי, היהודי הפשוט נעלה מן הרב, היהודי הפשוט חושב כל הזמן על הלימוד שיספיק בסוף היום, והרב עסוק בכוס התה שלו.

זה מראה שהמקום בו אנו נמצאים, נגזר ממה שאנו מייחלים לו.

אנו מייחלים ומצפים לחופש, לנופש, לחירות. וזה עצמו מראה שכעת אנו שקועים בעבדות, בשיעבוד, במערכת נוקשה וכובלת.

אז איך מוצאים את הדרך לחיות בחופש כל הזמן? יש אנשים שפשוט עוזבים הכל ונודדים ממקום למקום, אבל עדיין, הם לא קנו את החופש שלהם, הסוד האמיתי זה להיות חופשי במקום היומיומי שלך. וזה המקום שאנו רוצים להגיע אליו. 

בחג הפסח אנו שרים "עבדים היינו", וכל אחד נהנה מהרגע בו הוא יושב בחיק המשפחה, שותה וחוגג, וחושב "עבד הייתי, וכיום אני בן חורין". אך חכמינו אומרים כי אדם צריך לראות את עצמו כמי שיצא ממצרים בכל יום, "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות". מה זה "כימי צאתך"? הרי יציאת מצרים הייתה בן רגע. וחכמים מסבירים כי היציאה ממצרים נמשכת מאז ועד היום.

אז איך עושים את זה?

לצפיה בשיעור המלא: 


 

1